עד כה היו קיימים שני מסלולי רישוי בנייה עיקריים אפשריים:
- מסלול הרישוי ה"מלא" – הגשת בקשה להיתר בנייה על פי תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970, לרבות ה"גרמושקה" (תכנית הבנייה המבוקשת) – על כל צרופותיה ונספחיה. מסלול זה כולל גם בקשה לשינויים בבנייה – לפי תקנות התכנון והבנייה (התרת שינויים בהיתר על ידי מהנדס ועדה מקומית), תשנ"ב-1992 וכן בקשה להקלה ו/או שימוש חורג מתכניתלפי תקנות התכנון והבנייה (סטיה ניכרת מתכנית), תשס"ב-2002.
- הגשת בקשה להיתר לעבודה מצומצמת. "עבודה מצומצמת" היא אחת מהעבודות, אשר נכללת ברשימת העבודות המפורטת בתקנות התכנון והבנייה (היתר לעבודה מצומצמת), התשס"ג – 2003 ובלבד שאינה משנה רכיבים של שלד הבניין, או פוגעת במערכות הבניין או בבטיחותו. דרישות הגשת הבקשה והמסמכים הנלווים לה במסלול של עבודה מצומצמת הינן דרישות מופחתות, אך מסלול הרישוי נותר בעינו. קיימות אמנם וועדות מקומיות, אשר היתוו מסלול רישוי נפרד לעבודה מצומצמת והטיפול בבקשות אלה מהיר יותר, אך במרבית הוועדות, השוני בדרישות ההגשה אינו משפיע על משך הטיפול והן נכנסות לתור הרגיל.
הרפורמה במסלולי הרישוי מציעה שלושה מסלולי רישוי, שניים מהם חדשים:
מסלול רישוי "מלא", בדומה לזה הקיים כיום, במגבלת זמן של 90 ימי עבודה, החל משלב הגשת הבקשה להיתר ועד להנפקת היתר הבניה. בנוסף, כפוף המסלול ה"מלא" לשני שינויים המרכזיים – הליך רישוי מקוון באמצעות מערכת מקוונת ובקרת תכן וביצוע הנערכת על ידי מכוני בקרה.
- הליך רישוי בדרך מקוצרת (סעיף 145ב נוסף בתיקון 101), הליך זה אשר יחול על רשימת עבודות שיקבע שר האוצר ותפורסם בתקנות, כולל דרישות מופחתות בשלב הגשת הבקשה להיתר, קיצור לוחות הזמנים הקבועים בהליך ה"המלא" והחידוש החשוב בו – החלטה אוטומטית בדבר אישור הבקשה ואף מתן היתר באופן אוטומטי, במידה ורשות הרישוי לא טיפלה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק בבקשה להיתר בדרך מקוצרת.
- פטור מהיתר – הוא למעשה לא מסלול רישוי. נכון יותר לכנותו מסלול אי – רישוי. מדובר בעבודות שעל אף היותן עבודות הנדרשות בהיתר בנייה, מכוח סעיף 145 לחוק, מוכרזות כפטורות מהיתר, על פי סעיף 145ג שנוסף בתיקון 101, מאחר והן אינן יוצרות סיכון ואינן בעלות השלכה מרחבית. זאת, בניגוד לדוגמה ל"שינוי פנימי בדירה", שאינו טעון היתר כלל (סעיף 145 (א)(2) לחוק הקיים), או לעבודות המפורטות בסעיף 1(2) לתקנות התכנון והבנייה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967, (תקנות שפורסמו מכוח סעיף 145(א)(3) לחוק הקיים) אשר כלל אינן טעונות היתר. במסלול זה של אי-רישוי נתמקד כאמור.
גם כיום, קיימים "פטורים" מרישוי בנייה מכוח סעיפים 266 – 266ג לחוק התכנון והבנייה והתקנות שהותקנו מכוחם – תקנות התכנון והבנייה (פטור מהיתר לעבודה לצורכי מרעה בקרקע חקלאית באזורים כפריים ותנאיו), תשס"א- 2001 ותקנות דומות נוספות. אך הפטור הניתן מכוח תקנות אלו, הינו נקודתי ובדרך כלל זמני ונוגע למבנים או שימושים ספציפיים, כדוגמת מרעה ומכונות לאיסוף מיכלי משקה.
זאת, בניגוד לתקנות הפטור החדשות, אשר לפיהן תהיינה פטורות מהיתר עבודות בנייה הרלוונטיות לכלל תושבי מדינת ישראל והן מקנות אפשרות לבצע עבודות בנייה מגוונות, ללא צורך בקבלת היתר בנייה.
